אבטחת ההילולה במירון – משמעויות ולקחים
Mount Meron religious celebration
ארגונים צבאיים מיומנים, בדרך כלל, בתחקור ובלמידה מכישלונות. אולם, ארגון לומד מתאפיין גם ביכולתו להפיק את המרב מהצלחות...
מבצע אבטחת ההילולה במירון השנה היה המוצלח שבמבצעי האבטחה באתר זה. מטרת המאמר לנתח את הסיבות לכך ואת הלקחים שניתן ללמוד ממנו לגבי מבצעים דומים בעתיד.
אבטחה של אירועים צפופים, רבי משתתפים, הייתה תמיד אתגר מורכב עבור המתכנן המשטרתי. די אם נזכיר את אסון פסטיבל ערד, ב-18 ביולי 1995, בו נמחצו למוות שלושה בני נוער; או את מסע הלוויה של הרב שמואל הלוי וואזנר השנה בבני ברק, אחרי שההמון דרס אדם למוות, שניים נוספים נפצעו קשה, ועוד גבר נפצע בינוני עד קשה. למעלה מ-100 נזקקו לטיפול רפואי, אחרי שהתעלפו או נפגעו מהדוחק.
אחד האתרים הקשים לאבטחה הוא ההילולה השנתית של רבי שמעון בר יוחאי במירון: במשך ארבעה ימים רצופים מגיעים אליה כחצי מיליון איש ואישה. בערב יומה האחרון של ההילולה מתחילים האירועים המסורתיים של ל"ג בעומר. ההדלקה המרכזית במדינת ישראל – הפותחת את אירועי ההילולה – היא הדלקת "מדורת האש הנצחית".
גם אירוע זה ידע אסון משלו לפני שנים רבות: בליל ל"ג בעומר של שנת 1911, ממש בשעת ההדלקה, קרסה גדר הגג שמעל קבר רשב"י – אותו גג שעד היום מתבצעת עליו ההדלקה הגדולה – ואחד עשר חוגגים נהרגו ורבים נפצעו.
הקשיים שבאבטחת האתר הניעו את המשטרה – עוד בשנת 1956 – להגביל את מספר העולים לרגל אליו, בשל אי-התאמת המקום לקליטתם.
משטרת ישראל ספגה לא מעט ביקורת בגין אבטחת ההילולה בעבר. די אם נזכיר את דוח מבקר המדינה מ- 2008, שמצא, בעיקר, כשלים חוזרים ונשנים בהסדרת התנועה, לאירוע וממנו.
אתגר התכנון
שלושה אתגרים עיקריים צפונים במבצע, הכרוכים ומשפיעים זה על זה:
ניהול הסעת ההמונים אל האירוע וממנו;
האבטחה עצמה;
הבטיחות, קרי, ניהוג הקהל ופיזורו באתר, כיוון שצפיפות עלולה להיות קטלנית. הדבר מחייב, בין היתר, הקמת תשתיות נאותות ומגרשי חנייה.
לצורך כך מתחייב שיתוף פעולה מערכתי בין גורמים רבים, כמו: משרד הפנים ומנהל מחוז הצפון; מחוז הצפון של במשטרה, אגף התנועה , המועצה האזורית, המקומות הקדושים, מגן דוד אדום (להלן - מד"א), שירותי כיבוי אש, חסידויות שונות המארגנות הדלקות ועוד.
קפיצת מדרגה ברמת ההתמודדות עם האתגר הושגה עוד ב- 2014, עת מפקד אגף התנועה דאז, ניצב צ'יקו אדרי – בגיבוי המפכ"ל דאז דנינו והשר לשעבר אהרונוביץ' – החליטו, למרות לחצים פרלמנטריים משמעותיים – לסגור את האתר לכניסת רכבים פרטיים במהלך ההילולה.
השוני העיקרי בטיפול באירוע היה בשלושה תחומים עיקריים: פיזור הקהל בתום האירוע; ניהול והסעת ההמונים; והכוונתם לנקודות ההסעה באמצעות צבעים. אפרט:
ניהול הסעת ההמונים: בעבר, המשטרה הייתה הגורם המנחה ואנשי המקצוע במשרד התחבורה ובחברות השונות ביצעו. אולם היה ברור, כי למשטרת ישראל אין את הידע לכך. על כן הוקמה מנהלת בראשות אנשי אגף התחבורה הציבורית במשרד התחבורה, שלהם ניתנה כל הסמכות לתכנון מרחבי ההסעה (טרמינלים) וניהול הסעת ההמונים. העיקרון המנחה היה ליצור "מעגל תנועה" דינמי, שאיננו עוצר ואיננו נסתם בשל צפיפות הקהל.
בנוסף, יושם רעין של גיל טייכמן – מומחה לתאורה באירועים המוניים – להציף את החניונים בתאורת יום, על מנת להפחית, באופן משמעותי, את חרדת הקהל מהחושך, ולאפשר התנהלות רגועה ומסודרת של ההמון.
פיזור הקהל בתום האירוע: בעבר נהגו לרכז את הקהל בתום האירוע בחלק המזרחי של "מעגל התנועה", אולם השטח קטן מידי ולא ניתן להרחבה, וההמון חסם את התנועה, תוך סיכון חייו, ולא אפשר הכנסת אוטובוסים וזרימתם בכמות ובתדירות מספקים.
הפעם, הוחלט "לפזר סיכונים", משמע, לפזר את הקהל במספר נקודות הסעה וליצור לחסידיות המאורגנות נקודת הסעה שאינה חלק מהפיזור הכללי של החוגגים.
הכוונה באמצעות צבעים: האתגר העיקרי בהכוונת ההמונים לתחנות ההסעה הוא לגרום להמון לדעת מהר לאן עליו ללכת. "הרעיון המחולל", משנה המציאות בתחום זה, הביא ראש אגף התנועה, ירון בארי, לשלוט בכמות גדולה של קהל באמצעות הפרדתו לצבעים שונים, ניתן לנהג את הקהל, איש איש לתחנת ההסעה שלו בעזרת צבעים.
את החוגגים בהילולה ציידנו בכרטיסי נסיעה, הצבועים בשלושה צבעים: אדום, כחול וצהוב. עם ירידת ההמון מההילולה, פגשו ביציאתם 2 מסכי תאורה ענקים, כ- 12 מ"ר כל אחד, עם הכוונה ראשונית לשלושת הצבעים המייצגים תחנות הסעה לשלוש ערים מרכזיות. במשך היום ניתן היה להבחין בדגלים בשלושת הצבעים, הממוקמים על כ-150 תרנים, משני צדי הגשר. הרמקולים הוסיפו הנחיות קוליות מוקלטות בשפה העברית ובאידיש, אשר סייעו לקהל בהכוונה נוספת.
לסיכום,
שני לקחים עיקריים הפקנו מן האירוע המורכב הזה:
הראשון נוגע לקלישאה של הצורך בשיתוף פעולה הדוק בין כל הגורמים הרלוונטיים: שיתוף פעולה זה חייב לכלול חלוקה של הובלת התכנון על פי הידע ותחומי האחריות. מתן האחריות על תכנון ניהול הסעת ההמונים למומחי התחבורה הוכיח את עצמו.
השני הוא חשיבות השימוש ב"רעיונות מחוללים", משני מציאות, במהלך התכנון. לצורך ההגעה אליהם נדרשים מומחים ממגוון תחומי עיסוק, גם כאלה שאינם קשורים לסוג התכנון הזה באופן ישיר: כאלה היו ההברקה של הכוונה באמצעות צבעים – יישום ידע, שהיה רלוונטי בתחום שונה, להקשר חדש; וגם הרעיון של הצפת תחנות ההיסעים באור.
והאתגר לעתיד הוא להישאר "פתוחים" ולחפש את אותם שינויים, שיאפשרו "קפיצת מדרגה" בתכנון גם בשנים הבאות.
